אין דבר יותר מצחיק/מרגיז/מתסכל (בחר/י את המתאים לך ביותר) ממוצץ.
מרגע הלידה אנחנו נמצאים במרוץ אחרי המוצץ האולטימטיבי.
מה לעשות אמרו לנו שחשוב שלילד יהיה מוצץ כדי שנוכל להרגיע אותו יותר טוב (ואולי בעצם נוכל להרגיע את עצמינו טוב יותר).
זה חשוב למצוץ מוצץ כי זה מפתח את "שרירי המציצה" ומאפשר יניקה טובה יותר.
אז מצאנו את המוצץ האופטימאלי, הצלחנו.
עכשיו מתחילה הריצה אחרי המוצץ: איפה הנחתי אותו? לאן הוא נעלם? אויש.. שוב הוא נפל. לא הרתחתי או כן הרתחתי? טוב נקנה כבר כמה מוצצים כדי שלא יחסר בשעת הצורך. כך נמנע ממשבר.
הימים עוברים וילדינו גדלים עם המוצץ. פתאום התלות במוצץ הופכת להיות שלהם לא שלנו. הם צועקים: איפה המוצץ? הם לא מוכנים להרדם בלי המוצץ? הם לא יוצאים מהבית בלי המוצץ!...
ואז......... אנחנו מתחילים להגיב בצורה מאוד משונה. מרגיזה אותנו התלות בדבר הקטן הזה. מרגיז אותנו שהם מדברים איתו בפה. אך בעיקר מרגיז אותנו שהסביבה מעירה לנו (וגם לילדינו) ש"זה ממש לא יפה להסתובב עם מוצץ". הם כבר גדולים. זה פוגע בשיניים....
קודם רצנו בשביל להשיג אותו, את המוצץ ועכשיו מתחיל המרוץ כדי להיפטר ממנו.
וכאן אנחנו נכנסים לאמביציה (אשר לרוב שמורה למפקדים בקרב) להיפטר מהמפגע!
אז לפני שנפטר מה"מפגע" הזה בואו נדבר עליו קצת. בואו נבהיר כמה דברים:
המוצץ הוא חשוב בעיקר להורים. אז מה?! אפשר לגדל ילדים גם בלי מוצץ, אבל למה להקשות אם אפשר להקל. אם זה מאפשר שקט תעשייתי ומאפשר שלום עולמי במשפחה- אז למה לא?!
אם החלטתם להשתמש במוצץ- קנו את הקטן ביותר שילדתכם/ילדכם יכולים להשתמש. אל תאמינו לחברות המוצצים. אין צורך וגם לא מומלץ להגדיל את המוצץ בהתאם לגיל. ככל שהמוצץ קטן יותר הוא מצריך את פעולת המציצה אשר מחזקת את שרירי הלחיים, את שרירי הלשון וכן את השפתיים. מוצץ גדול אשר תקוע בפיו של התינוק גם כאשר הוא אינו עושה כל פעולה להחזיקו- עלול לגרום לחולשה של כל השרירים הנ"ל, דבר אשר גורם לריור מוגבר ועלול לגרום לקושי בהגייה של המילים. כמו כן מוצץ גדול גורם לדחיפת הלסת העליונה החוצה- דבר אשר עלול להצריך יישורי שיניים בעתיד וכמובן שוב קושי בהגייה נכונה.
חשוב מאוד שמגיל צעיר נשתמש במוצץ רק בשעת הצורך. אין צורך "לתקוע" לילד/ה מוצץ בפה רק כדי שלא יתחילו לבכות. חכו שהם יתחילו לבכות ורק אחרי שניסיתם הכל השתמשו במוצץ.
כדאי להרגיל תינוק/ת ילד/ה שכאשר יוצאים מהמיטה- מוציאים את המוצץ. זה יעזור להם בהמשך להבין שהמוצץ הוא בשביל להרגע/להרדם..
כדאי שבנסיעות קצרות (לגן,לפארק..) המוצץ יישאר בבית. במקרה של נסיעות ארוכות רצוי לקחת אתכם מוצץ אך להשתמש בו רק בשעת הצורך ולא באופן אוטומטי או בפעולת מנע.
אז עד מתי אפשר להשתמש במוצצים?
עד מתי זה נכון/מקובל/מתאים/בריא/..?
ישנם תינוקות לא מעטים אשר בגיל צעיר כבר "זורקים" את המוצץ ואינם זקוקים לו. וישנם ילדים שעד שלא נאלץ אותם לוותר על המוצץ- לא יעשו זאת.
לדעתי סביב גיל 3 שנים זה כבר לגיטימי להציב בפני הילד את הדרישה לגמילה מהמוצץ.
אז איך עושים זאת?
לדעתי ומניסיוני חשוב לעשות זאת בהדרגה (להבדיל מגמילה מטיטולים אשר לשיטתי עושים זאת בצורה חדה יותר).
# הגדירו את מקומו של המוצץ. כלומר המוצץ נשאר רק במיטה. אם הילד רוצה למצוץ הוא יכול ללכת לשכב במיטתו, לנוח או כל דבר וכאשר הוא מסיים את המציצה הוא חוזר לפעילות. כלומר אין לאפשר צפייה בטלוויזיה/משחק/.. עם המוצץ.
# לא יוצאים עם המוצץ מהבית. (אלא לנסיעות המצריכות שינה).
# הורידו את המוצץ משנת הצהריים (במידה והם עדיין ישנים שנ"צ). עשו זאת אחרי הכנה של מספר ימים לפני כן. הודיעו להם כי החל מיום x אתם מורידים את המוצץ בשנ"צ מכיוון שאתם יודעים שהם יכולים גם בלעדיו ואתם סומכים עליהם שלמרות הקושי הם יוכלו להתגבר. אל תבטיחו מתנות ופיצוי כלשהו כי אתם עלולים למצוא את עצמכם עוברים תהליך גמילה נוסף- מהפיצוי. קחו בחשבון שייקח להם זמן להרדם. חזקו אותם אך אל תפריעו להם להתמודד.
# הורידו את המוצץ גם בלילה. שוב הכינו אותו מראש, ליום מסוים שבו הדבר יתרחש. ממליצה לעשות טקס מסוים של הוצאת כל המוצצים מהבית. שוב צפו לכך שייקח לילד יותר זמן להרדם. היו שם בשבילו. גם אם הוא בוכה שהוא רוצה את המוצץ חזרה- גלו אמפתיה לקושי שלו אך אל תרחמו או תתחרטו על החלטתכם. חזקו אותו בנוכחותכם וחיבוקכם, הוא זקוק לזה. שבחו אותו על הצלחתו.
אין דבר חשוב יותר לילד מאשר מילה של גאווה מההורה.
הורים יקרים אל תשכחו שאנחנו גרמנו להתמכרותו ולכן אנחנו אמורים לעזור לו בגמילתו !
כל שינוי לוקח זמן ומילות המפתח להצלחה הן סבלנות, סובלנות ועקביות.