איך נשמור על ילדינו מפני פגיעה מינית?
זו שאלה אשר מעסיקה את כל ההורים בזמן זה או אחר.
כמובן שלאור כל מה שקורה סביבנו (מורה פדופיל, פדופיל מסתובב באזור גני הילדים...) אנחנו עוד יותר חרדים. ובצדק!
חופש, הילדים עצמאים, משחקים בגני השעשועים, הולכים לבלות עם עוד ילדים, הולכים לקייטנות (עם אנשים זרים), ילדים חדשים, שלא מכירים אותם.
כיצד מלמדים ילדים להיזהר מפגיעה מינית?
אני מבדילה בין שני סוגי פגיעה מינית עיקריים:
פגיעה ע"י מבוגר (אשר לרוב הוא מוכר לילד).
פגיעה ע"י ילדים מהגן/כיתה/בי"ס.
שני סוגי הפגיעה הם חמורים אך יש הרבה פעמים שוני ביניהם.
הרבה פעמים, פגיעה ע"י מבוגר הינה חמורה יותר מבחינתנו, מכיוון שאנחנו מצפים שמבוגרים ידאגו ויטפלו בילדים ולא יפגעו בהם.
מכיוון שחלק גדול מאוד מהפגיעות המיניות נעשות ע"י מבוגרים מוכרים לילד, זה מקשה ביותר את ההכנה וההסברה לילדים, כיצד? איך? מי? ומתי? להיזהר ולהישמר.
פגיעה ע"י ילדים הרבה פעמים מתחילה ממשחק תמים ומסקרנות נורמטיבית, תואמת גיל אשר מסיבה כלשהי הופכת לפגיעה באחד המשתתפים.
(להרחבה- מוזמנים להיכנס למאמר הנמצא באתר: מין – התפתחות המיניות והתמודדות עם משחקים מיניים אצל ילדים ).
הכנת הילד הצעיר להתמודדות עם מצבי קיצון כמו התעללות בכלל ופגיעה מינית בפרט, מתחילה כבר מגיל צעיר ביותר. כאשר אנחנו ההורים מכבדים את רצונותיו של הילד, לגבי גופו, כאשר אנחנו קשובים לאמירותיו, אנחנו משדרים לו כבוד, ביטחון בעצמו ואמון ביכולותיו ומעודדים אותו להביע את דעתו ואת התנגדותו למעשים אשר לא מתאימים/נראים/נעימים לו.
תגידו אולי בצדק, שאני מגזימה, אך חישבו על התנהגותכם כלפי הילד. כמה פעמים אתם ההורים כפיתם עליו דברים בניגוד לרצונו? ואני לא מתכוונת לחינוך וגבולות, רק בגלל שלכם התחשק, היה לכם צורך, דחף..
כמה פעמים נתתם לו נשיקה למרות שהוא לא רצה? ואף התנגד?
כמה פעמים אמרתם לו - "תן חיבוק/נשיקה לסבא וסבתא", למרות שהוא לא רצה?
כמה פעמים אמרתם לו - "מה אתה מתבייש , אף אחד לא רואה, תתפשט ותתלבש כבר" (בים או בבריכה).
כאשר ילד חווה שוב ושוב חוסר התחשבות, בצרכיו ובתחושותיו מצד המבוגר הקרוב אליו ביותר, ההורה, הוא לומד שלא חשוב מה הוא חושב או מרגיש, המבוגר אמר וצריך להקשיב לו. הוא לומד שאין לו מה להתנגד כי גם כך לא מקשיבים לו או מתייחסים להתנגדויותיו. ומותר גם למבוגרים אחרים לעשות לו דברים שהוא לא מעוניין בהם.
אז מה בכל זאת עושים?
1. קודם כל תתחילו אתם ההורים לכבד את גופו של הילד ולתת לו את השליטה עליו.
2. למדו את הילד לצרוח!!! בכל הכח!! בכל מקרה של הרגשת אי נוחות או מצוקה- הצרחות והצעקות יותר אפקטיביות מנסיון הבריחה.
3. חשוב מאוד שילד בכל גיל ידע שהוא לא יכול ואף אסור לו ללכת עם כל אדם, בין אם הוא מכיר אותו ובין אם לאו, מבלי אישור ישיר של הוריו. (לא מספיק שהמבוגר אמר "אמא אמרה לי לקחת אותך...") . זה נכון גם לגבי הורים מהגן/כיתה..
4. אין לאפשר קבלת מתנות/ממתקים... מאנשים שאינם ההורים מבלי ידיעת ההורה. גם סבא וסבתא, דודים ודודות!!! חובת יידוע ההורה לפני קניה/נתינה היא חשובה מאוד.
5. חשוב להסביר לילד שאסור לו לאפשר לאנשים, מלבד הוריו, לגעת בגופו, מתחת לבגדים!
6. מותר וחשוב שהילד ידע שמותר לו להגיד גם לקרוביו- זה לא נעים לי!!
7. אתם ההורים- לפני שאתם שולחים את ילדיכם לחבר מהכיתה, מהגן, בידקו אם אתם באמת מכירים את ההתנהלות באותו בית. ממליצה מאוד ללכת פעם ראשונה לבית יחד עם הילד.
8. רחצה בבית של חברים- חשוב שילד ידע שאינו יכול להתרחץ אצל חברים ללא נוכחות אחד מההורים!!!
9. בייביסיטר- אל תפחדו לברר פרטים על בייביסיטר. מי? מה? מאיפה? המלצות. ובעיקר- עשו ביקורי פתע!
10. אם אפשר, רצוי שילדים לא יהיו במקום ציבורי לבד, אלא עם עוד חברים.
לשאלות, התייעצויות ומידע נוסף, מוזמנים ליצור קשר.